רש"ש על תמורה י״ז

1 גמרא אר"פ מ"ט דר"א כו'. נ"ל לגרוס אמר רבא. מדפריך ליה ר"פ על טע"ז:

2 רש"י ד"ה תצא זו כו'. ואותה של הקדש תמימה כו' והויא תמורה. צ"ע דהא תנן לקמן כו ב זו מחוללת ע"ז אין זה תמורה. ועמש"כ לעיל ט:

3 רש"י ד"ה פסול הגוף. וכ"ה כו' בלא חסרון כו'. פירושו דחוק. ולעד"נ דטריפות אף שאינה אלא באבר אחד מ"מ פועלת בכל הגוף דטרפה אינה חיה. ואפי' למ"ד דחי'. אינה חי' לזמן מרובה כמש"כ התוס' בחולין קמ. אבל בע"מ כל גופו בריא וחי ואין בו חסרון אלא באותו אבר ועי' תוס' דמסכת ע"ז ריש ד' ו. ומ"מ פריך שפיר משרוע וקלוט דכיון דמתחלת ברייתו הוא מיקרי חסרון בגופו:

4 תד"ה גבי. ולפי גי' ראשונה דשוגג דתמורה לקי משום דגזה"כ היא כו'. כצ"ל:

5 בא"ד ורבינו שמשון שאנץ. כצ"ל:

6 תד"ה אכנס. ונכנס בו והמיר כו'. כצ"ל:

7 תד"ה לא. וא"ת ליתני עסה"ע ולא לתני וולד וולדן. כ"נ דצ"ל ולמחוק תיבת וולדן ראשון:

8 בסה"ד דלא ה"ל למימר דפטרי ר"ל הצרות כו'. עי' בדבריהם ריש יבמות:

9 תד"ה נקבה. וא"ת כו' כתיב הם דממעטינן כו' תמורות. והתוי"ט הוסיף לר' יהודה כו'. נראה דצ"ל לר"מ לפמש"כ בעצמו שם. אולם שם דבריו תמוהים וכבר השיגו שם התו"ח:

10 בא"ד וי"ל אחרי שכתוב מיעוט כו' אצטריך כו'. והא דלא תירץ איפכא. משום דא"כ יקשה ל"ל קרא לרבויי עוד גבי תודה לקמן יח א וב:

11 תד"ה אי. ואי דאשם כו' ה"ה דהמ"ל זכר הוא. דהא ל"ל דלהכי קאמר גמירי לה כו' דלא ליקו על תמורה. דהא אח"כ אמר אלא כו' וקרא למעוטי תמורת אשם: